רד"ק על דברי הימים א׳ ט״ז

1 הודו ליי' קראו בשמו. זה המזמור שוררו אותו היום לפני הארון. ובספר תהלים קה הוא כת' גם כן; אלא שיש ביניהם שנוי מעט במקצת תיבות, והענין אחד. ושם הוא עד "ולנביאי אל תרעו" שם פס' טו; והֵנה גם כן הוא תכלית מזמור "הודו ליי'" להלן פס' כב, כי "שירו ליי' כל הארץ" להלן פס' כג הוא מזמור אחר. ובספר תהלים צו הוא גם כן זה המזמור; אלא שיש ביניהם שינוי מעט, והענין אחד:

2 הודו ליי'. דברי דוד למשוררים ולקהל:

3 קראו בשמו. לצעק ולהתפלל אליו, כמו "ואני אקרא בשם אלהי" הש' מ"א יח,כד. או פי' "קראו בשמו": להורות דרך יי', כמו "ויקרא שם אברם בשם יי'" בר' יג,ד; וזהו טעם הודיעו בעמים עלילותיו. ופי' "עלילותיו": העלילות שהתעלל בפלשתים על דבר הארון ש"א פרק ה:

4 שירו לו זמרו לו. בפה ובכלי:

5 שיחו בכל נפלאתיו. גם תשיחו תמיד זה לזה בכל נפלאותיו:

6 התהללו בשם קדשו. אתם תוכלו להתהלל על כל העמים בשם קדשו הנקדש עליכם; על כן ישמח לבבכם שאתם מבקשי יי'. או כל מבקשי יי' – ואפלו מהאומות – ישמח לבם בשם בבקשם אותו:

7 דרשו יי' ועזו. הארון נקרא "עזו", כמו שכת' "ויתן לשבי עזו" תה' עח,סא:

8 זרע ישראל עבדו. ובספר תהלים קה,ו: "זרע אברהם עבדו". ואמ' הנה "זרע ישראל" כי כונת "זרע אברהם" שאמר שם הוא זרע ישראל. כי זרע אחר היה לאברהם; אבל זרע ישראל הוא מיוחד בנו – וכשאמר "זרע אברהם" על זרע ישראל רצה לומ':

9 הוא יי' אלהינו. אע"פ שבכל הארץ משפטיו, הוא אלהינו ואנחנו עמו:

10 זכרו לעולם בריתו. ובתהלים: "זָכַר לעולם בריתו" קה,ח; פי': הברית אשר כרת עם אברהם זכר אותה לעולם לבניו. והדבר שהיה לו עמו וההבטחה שהבטיחו צוה שיעמוד לאלף דור. או פי' "צוה": גזר, כמו "יי' לא צוה" איכה ג,לז; ופי': הדבר שגזר בין הבתרים בר' טו,ט ואי' יהיה לאלף דור. ומה שאמ' הנה "זכרו" פי': בריתו שהיא עמכם לעולם זכרו אותה תמיד:

11 אשר כרת את אברהם. כמו שכת' "ביום ההוא כרת יי' את אברהם ברית לאמר לזרעך נתתי" וגו' בר' טו,יח. ואותה הברית והשבועה ליצחק היתה, כלומ': בעבור יצחק, לא בעבור ישמעאל ובני קטורה; כי מה שאמ' "לזרעך" בברית ובשבועה לא אמ' אלא בעבור יצחק, כמו שאמ' "כי ביצחק יקרא לך זרע" בר' כא,יב. והשבועה היתה בעקדת יצחק כמו שכת' "בי נשבעתי נאם יי'" בר' כב,טז, ואמר ליצחק "והקמותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך" בר' כו,ג. ואותה הברית והשבועה העמידה ליעקב לחוק לישראל ברית עולם, כי על זרעו המיוחד היתה הברית והשבועה, לא על עשו; וכן אמ' יצחק ליעקב "ויתן לך את ברכת אברהם" בר' כח,ד:

12 לאמר לך אתן. לכל אחד ואחד אמ' כן:

13 חבל נחלתכם. לנכח ישראל:

14 בהיותכם. כנגד האבות; וכן אמ' בתהלים "בהיותם" קה,יב:

15 ויתהלכו מגוי אל גוי. אברהם יצחק ויעקב:

16 ויוכח עליהם מלכים. פרעה ואבימלך:

17 במשיחי. גדולי ונסיכי, כי היו נכבדים אצל המלכים כאלו היו מלכים משוחים; וכן אמרו בני חת לאברהם "נשיא אלהים אתה בתוכנו" בר' כג,ו, וכן אבימלך הלך אחר יצחק לעשות שלום ולכרות ברית עמו בר' כו,כו-כט:

18 ובנביאי אל תרעו. כי נביאים היו, והשם היה מדבר עמהם; וכן אמ' על אברהם "השב אשת האיש כי נביא הוא" בר' כ,ז. ובתהילים "ולנביאי" קה,טו בלמ"ד, ואחד הוא, כי פי' זה: לא תעשו להם רעה:

19 שירו ליי' כל הארץ. וגם זה המזמור אמרו בו ביום. ואמרו רבותי' ז"ל סע"ר יב כי "הודו ליי'" לעיל פס' ח אמרו בבקר, ו"שירו ליי'" בין הערבים; וכך אמרו אלה השנים המזמורים בכל יום לפני הארון כל הימים, עד שהביא שלמה את הארן לבית עולמים:

20 בשרו מיום אל יום ישועתו. כמו "יום ביומו" הש' להלן פס' לז, כלומ': כל יום בשרו ישועתו, כי תמיד הוא מושיע אתכם מיד אויביכם. ואמ' זה על ישועת הארון, כי על כרחם השיבו אותו פלשתים ש"א ה-ו. וזהו "ספרו בגוים את כבודו" להלן פס' כד; כי כבוד גדול היה דבר הארון, ובאותו הדבר היה להם לגוים להכיר כי כל אלהי העמים אלילים, ויי' שמים עשה. כי אף עובדי צבא השמים עבודתם הבל, כי הוא עשה השמים וצבאם והארץ והים וכל אשר בהם, ואין ראוי לעבוד העבדים אלא האדון; והנה דגון אלהיהם נפל לפני הארן ונכרת, והוא נשאר בכבודו ש"א ה,ג – וכבדוהו ונשאוהו בראותם נפלאותיו שם ו,ז ואי':

21 הוד והדר לפניו עז וחדוה במקמו. לפי שהיתה יללה ובכיה בפלשתים כל ימי שבת הארון בשדה פלשתים שם פס' ז:

22 הבו ליי' משפחות עמים. כי כל העמים הרואים והשומעים זה יתנו לו הכבוד והעז, וכן טעם כל הפסוקים. והמזמור הזה, אע"פ שנאמר על דבר הארון, ענינו גם כן על העתיד על הגלות הזה: כשיַראה השם נפלאותיו כשיוציאנו מהגלות ויקבצנו, יַראה נפלאותיו עד אשר כל משפחות העמים יתנו לו הכבוד והעוז כמו שאמ' "והיה יי' למלך על כל הארץ" זכ' יד,ט, כמו שאמ' הנה "ויאמרו בגוים יי' מלך" פס' לא. וכן אמ' "ירעם הים ומלואו יעלץ השדה וכל אשר בו" להלן פס' לב – וכן אמ' בקבוץ גליות "ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה וכל עצי השדה ימחאו כף" יש' נה,יב – ואז יאמרו אלה לאלה "הודו ליי' כי טוב כי לעולם חסדו" להלן פס' לד:

23 ואמרו הושיענו אלהי ישענו וגו'. כלומ': ואמרו גם כן עתה "הושיענו", כלומ': בכל יום ויום התפללו על קבוץ גליות שעתיד להיות:

24 ברוך יי' אלהי ישראל. זה הפסוק הוא סוף התהלות והתושבחות; וככלות המשוררים המזמורים האלה ואמרו בסוף זה הפסוק, אמרו כל העם "אמן" והלל ליי':

25 ויעזב שם לפני ארון ברית יי' וגו'. עזב שם אסף ושאר המשוררים לעמוד תמיד לפני הארון, ולשרת ולשורר ולזמר דבר יום ביומו ולהעלות עולות, כי זר מקריב בבמה קטנה. ולצדוק הכהן ואחיו הכהנים אמ' שילכו לגבעון לפני משכן יי' לעשות העלות בקר וערב, כי שם היתה הבמה הגדולה, ואין מקריב בה אלא כהן:

26 ועבד אדם ואחיהם. פי': ובניו ואחיהם, וכן אמ' למטה "המה ובניו ואחיהם" הש' דה"א כו,ח:

27 ועמהם הימן וידותון חצצרות. פי': ועם הימן וידותון חצצרות, ואמ' הכינוי קודם ההודעה; וכן "ותפתח ותראהו את הילד" שמ' ב,ו, "וזהמתו חיתו לחם" איוב לג,כ, "יביאה את תרומת יי'" שמ' לה,ה, וזולתם כאשר זכרנו בספר מכלל כה,א: